יום ראשון, 30 במאי 2010

She heart fashion




לובה אוהבת אופנה. רואים ומרגישים את זה לא רק מהכותרת של הבלוג, אלא גם מכל פוסט ופוסט וכל כתבה פרי עטה. לא יכולתי שלא להתאהב בה, בצורה הישירה בה היא כותבת ובפשטות שבה היא נותנת לנו הצצה אותנטית לחייה. אחרי שהיא החליפה את הסלון בלוקיישנים יותר מלבבים וצילומיה עטויה בשלל שמלות מעוררות קינאה הפכו להיות יותר מושקעים - ידעתי שאני מכורה! עם הזמן גיליתי עוד ועוד דברים משותפים בינינו וההערכה שלי ללובה רק הלכה וגדלה.
המוטיב המרכזי בציור, כפי שבטח כבר שמתם לב, הוא הלבבות - שבעיניי הולמים בצורה מושלמת בחורה שפירוש השם שלה הוא "אהבה" ושהמילה "heart" מופיעה בכותרת של הבלוג שלה. שבוע נפלא שיהיה...

יום שבת, 29 במאי 2010

כאן גרים בכיף...

בתים של אנשים אחרים תמיד סיקרנו אותי. אני זוכרת שבתור ילדה, כשהייתי עוברת ברחוב ליד בית כלשהו שנראה ממש יפה מבחוץ, תהיתי לעצמי כיצד הוא נראה מבפנים. בתי דירות סיקרנו אותי עוד יותר והייתי מדמיינת שאני עושה "חתך" לאורך הקיר ומורידה אותו ואז רואה את הבית מחולק לקומות וריבועים קטנים - ממש כמו בית הבובות שהיה לי בחדר. היתה לי תחושה, שהתבררה כנכונה, שבית שנראה נהדר מבחוץ לאו דווקא כזה מבפנים וכמובן שגם להיפך.
בעידן שבו האינטרנט שולט ומאפשר לנו לראות, להראות ולחלוק נראה שלא רק אני סקרנית לגבי הצצה לבתים של אנשים אחרים ובלוגים כמו הסלבי מזינים את הסקרנות הזו. השבוע במהלך שיטוטי האינטרנט השיגרתיים שלי נתקלתי בתמונות של בתים שאני חייבת לחלוק איתכם:



















מסתבר שהבית הזה שייך ללא אחרת מליז ויינל מהבלוג האוסטרלי הכה אהוב עליי daydream lily. התמונות לקוחות מכאן.



































הבית הזה לעומת זאת, שייך לאסתר, בעלת בוטיק בגדי וינטאג' הולנדי. מקסים לראות כיצד הבית מעוצב בסגנון חלומי וייחודי ואם עד עכשיו לא הבנתם את פירוש צמד המילים "בניחוח וינטאג'", שנעשה פופולרי לאחרונה בין אם הוא אכן מתאר משהו שקשור לוינטאג' ובין אם לא, אין ספק שהמשפחה שחיה בבית הזה נושמת את הניחוח הזה מדי יום. התמונות לקוחות מכאן.

יום שבת, 22 במאי 2010

Dress code
















נתחיל בוידוי קטן - אני לא אוהבת ללבוש ג'ינסים. זה לא שלא נוח לי איתם, או שאני חושבת שהם לא מחמיאים לי אלא העניין הוא שאני פשוט מעדיפה חצאיות. ושמלות. סביר להניח שלא תראו אותי פה הרבה עם ג'ינסים ואם כן, אז לרוב אלה יהיו שורטים. זה די משעשע כי יש פער גדול בין ה"רצוי" ל"מצוי" ואני נאלצת ללבוש ג'ינס מדי יום ביומו כי הוא חלק ממדי העבודה שלי. אני משערת שאי-החיבה שלי לג'ינסים נובעת מזה שאני לובשת אותם כל יום כי אני חייבת - לא כי אני רוצה, ובטוחה שכל אחת שנאלצת להיות כפופה ל-dress code מסוים בעבודה, נניח רק חולצות מכופתרות וחצאיות סולידיות, תעדיף בזמנה הפנוי ללבוש הכל חוץ מאותם פריטים שנכללים תחת הכותרת "בגדי עבודה".
פוסט אחד לפני האחרון כתבתי לכם שעשיתי גיחה לחנות טנטי בקי שבת"א וגולת הכותרת של האאוטפיט הזה הוא כמובן הוסט המקסים הזה ששבה את ליבי ברגע שראיתי אותו בחנות. למרות שדווקא רציתי שמלה, הוסט הזה נראה לי יהיה הרבה יותר שימושי בשבילי וישתלב נהדר עם הבגדים שכבר יש ברשותי בארון. חוץ מזה בחרתי גם בחצאית חמדמדה שטרם הצגתי כאן... כבר ציינתי שהיה זה יום מוצלח?..

בתמונות: חולצה - זארה, וסט - טנטי בקיג'ינס - פול אנד בר, נעליים - מחנות בקינג ג'ורג', תיק - אלדו, שרשרת וצמיד - קסטרו, משקפי שמש - יד שנייה.

שבוע נהדר שיהיה לנו!

יום שני, 17 במאי 2010

A long time ago





















































במקור הוסט היה שייך לאמי ונתפר על ידה כשהיא היתה בסביבות גיל עשרים. כשגיליתי את האוצר הזה בארון ממש שמחתי, עד שראיתי שהגזרה של הוסט די גדולה ושהוא בעצם ענקי עליי. מסתבר שזה היה אחד הנסיונות המוקדמים של אמי לתפור ללא עזרת גיזרה, והתוצאה בהתאם. היא בכלל התכוונה לזרוק אותו, אבל אני נדנדתי שתשפצר בשבילי את הוסט לגזרה קטנה וחדישה יותר. בגלל שמיומנויות התפירה שלי כרגע נמצאים די בשלב הבוסרי, ידעתי שאיני אוכל להגיע לתוצאה שראיתי בדמיוני ובסוף מצאנו פשרה - אני אפרום את כל חלקיו של הוסט, ואמא תתפור לי מחדש. מבחינתי - אחלה עיסקה, ויצא בדיוק כמו שרציתי.

בתמונות: חולצה, שורט ושרשרת - פול אנד בר, נעלי בובה - ניין וסט, תיק - זארה, וסט - אמא תפרה לי.

הפוסט דווקא לא תוכנן להיות מיוחד לחג השבועות, אבל היות והחג קרב ובא, אני לא יכולה שלא לעשות את ההקשר, במיוחד עם החולצה הלבנה הזו שאני כל כך אוהבת והתחושה שהתמונות האלה עושות לי. אז אני מאחלת לכם חג שבועות שמח, וארוחת חג מלאה כל טוב...

תודה רבה-רבה ליוסי על הצילומים שיצאו בדיוק איך שדמיינתי אותם - ואפילו יותר, על הסבלנות וההקשבה להסברים המציקים שלי, ועל אחר-צהריים נפלא!


יום שישי, 14 במאי 2010

מסיכות

עבר עליי שבוע לא נעים במיוחד. כלומר, הוא התחיל מצויין ולאט לאט הפך להיות לאחד הגרועים שהיו לי לאחרונה. אחת הסיבות למצב הרוח המזופת שאני שרויה בו בימים האחרונים היא ההבנה ההולכת וגוברת שלי שאני צריכה לוותר על ערכים מסויימים, שמאוד חשובים לי, כדי להיות ביחסים "טובים" עם אנשים שלא חשובים לי כלל.
צביעות זו אחת מן התכונות שאני הכי סולדת ממנה, לכן תמיד היה קשה לי "לשחק את המשחק" ולהיות דו-פרצופית. מאז ומתמיד יש לי נטייה להגיד לאנשים מה אני חושבת ומרגישה - או במילים אחרות לומר את האמת בפרצוף - ושילמתי על כך ביוקר. אני גם לא מהאנשים האלה שמצליחים באלגנטיות להסתיר את זה שהם לא מחבבים מישהו ולתקשר איתו בחיוך. איכשהו, תמיד הרגשתי שלהתחנף למישהו בין אם זה בכדי להשיג מטרות אישיות ובין אם סתם לקבל תשומת לב, זה מעבר לכבודי.
לצערי, כמו שכבר ציינתי בהתחלה, בימים האחרונים אני נאלצת לשים את העקרונות האלה בצד ולקבל עליי אתגר חדש - "לשחק את המשחק". לשים מסיכה על הפנים ולהפגין שמחה ואהבה נוסח "מאמי אני מתה עלייך!". וזה ממש לא קל לי כי זה גורם לי בעיקר לשנוא את עצמי. כשחברה ציינה בפניי אתמול בעבודה שחזרתי לעצמי ואני נראית הרבה יותר טוב (מחייכת וכאלה...), כשזה בעצם היה הפוך לגמרי למה שהרגשתי, ידעתי שהגישה החדשה שלי מתחילה לעבוד. רק שזה ביאס אותי עוד יותר. אפשר לומר שדי נגעלתי מעצמי ומהקלות שבה באמת אפשר להפגין שמחה, כשבעצם את מרגישה שאת רוצה לחנוק מישהו.
הדבר המעודד היחיד שיש לי כרגע זה שלא אצטרך לסבול את "תקופת המסיכות" הזו לאורך זמן, רק לכמה חודשים, ואז הנפשות הפועלות האלה ייעלמו מחיי... חוץ מזה, הקיץ כבר כאן - ומה יכול להיות יותר טוב מזה?..


שמתי לב שמסיכות הפכו להיות לאקססורי פופולארי במיוחד בעולם האופנה - הפקות אופנה, תצוגות, הדפסי חולצות ואיורים  בהם הדוגמניות חמושות במסיכות, שהבולטות שבהן הן אלה עם החיות. חתול, עכבר, ג'ירף... הכל הולך. אל אף הקונוטציה השלילית שעשיתי לאקססורי הנחשק בפוסט הזה, בכל הקשור ללהפוך אאוטפיט או צילום אופנה למשעשע ומעניין יותר בעזרת מסיכות - אני תמיד בעד. תראו בעצמכם...
















מכאן.























מכאן.


































מכאן.



דווקא היו גם כמה דברים נחמדים השבוע:
- יום ראשון עברתי ליד "צומת ספרים" בקניון, והתלבטתי אם להיכנס (כי לצאת מחנות ספרים בידיים ריקות זה די נדיר אצלי...), עד שקלטתי את אחת המוכרות החביבות עליי קוראת לי ואומרת שיש לה משהו שאני "חייבת לראות". בעודי ממלמלת משהו נוסח "נו, טוב..." וחושבת שמה שזה לא יהיה, אני לגמרי לא בעניין של לקנות עכשיו, היא הובילה אותי לתוך אחת מפינות החנות ועיני הנץ שלי קלטו במרחק כמה פסיעות את האוצר שהיה מונח על ערימת ספרים - The sartorialist!!!
לא התאפקתי מרוב ההפתעה וצעקתי, והיא, חמודה שכמותה מלמלה "ידעתי שתאהבי..." מסתבר שאותו יום הגיע אליהם עותק יחיד ובודד של הספר, שהיה כבר מזמן ב -wish list שלי, ובמקרה היתה עליו גם 50% הנחה, כך שהוא עלה לי סך הכל 65 ש"ח. לא ציפיתי שאראה את הספר בארץ ובטח לא שהוא יתגלגל דווקא לידיי בצורה מקרית שכזו ובמחיר אטרקטיבי כ"כ. ללא ספק הפתעה משמחת.
- אני וידיד שלי יצאנו לצלם סדרת תמונות לבלוג בלוקיישן שכבר מזמן שמתי עליו עין. יצא הרבה מעבר למה שציפיתי והיה ממש כיף, אז בימים הקרובים אפרסם את התמונות.
- נפגשתי עם חברה טובה שלא ראיתי הרבה זמן בתל אביב ועל הדרך גם קפצתי לטנטי בקי אחרי שהוזמנתי לבקר. ממש התרשמתי מהחנות ומאוירת הוינטאג' שלה ואף קיבלתי שני פריטים מקסימים במתנה לבחירתי. חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה. מקווה ששבוע הבא אספיק לצלם את התמונות עם השלל...

יצא לי פוסט קצת ארוך מהרגיל הפעם... מקווה ששבוע הבא יהיה הרבה יותר טוב. מה שכן, הסופ"ש אני הולכת לעשות רק דברים שאני אוהבת, ומקווה שגם אתם. סופ"ש נעים לכולם!

יום שני, 10 במאי 2010