עבר עליי שבוע לא נעים במיוחד. כלומר, הוא התחיל מצויין ולאט לאט הפך להיות לאחד הגרועים שהיו לי לאחרונה. אחת הסיבות למצב הרוח המזופת שאני שרויה בו בימים האחרונים היא ההבנה ההולכת וגוברת שלי שאני צריכה לוותר על ערכים מסויימים, שמאוד חשובים לי, כדי להיות ביחסים "טובים" עם אנשים שלא חשובים לי כלל.
צביעות זו אחת מן התכונות שאני הכי סולדת ממנה, לכן תמיד היה קשה לי "לשחק את המשחק" ולהיות דו-פרצופית. מאז ומתמיד יש לי נטייה להגיד לאנשים מה אני חושבת ומרגישה - או במילים אחרות לומר את האמת בפרצוף - ושילמתי על כך ביוקר. אני גם לא מהאנשים האלה שמצליחים באלגנטיות להסתיר את זה שהם לא מחבבים מישהו ולתקשר איתו בחיוך. איכשהו, תמיד הרגשתי שלהתחנף למישהו בין אם זה בכדי להשיג מטרות אישיות ובין אם סתם לקבל תשומת לב, זה מעבר לכבודי.
לצערי, כמו שכבר ציינתי בהתחלה, בימים האחרונים אני נאלצת לשים את העקרונות האלה בצד ולקבל עליי אתגר חדש - "לשחק את המשחק". לשים מסיכה על הפנים ולהפגין שמחה ואהבה נוסח "מאמי אני מתה עלייך!". וזה ממש לא קל לי כי זה גורם לי בעיקר לשנוא את עצמי. כשחברה ציינה בפניי אתמול בעבודה שחזרתי לעצמי ואני נראית הרבה יותר טוב (מחייכת וכאלה...), כשזה בעצם היה הפוך לגמרי למה שהרגשתי, ידעתי שהגישה החדשה שלי מתחילה לעבוד. רק שזה ביאס אותי עוד יותר. אפשר לומר שדי נגעלתי מעצמי ומהקלות שבה באמת אפשר להפגין שמחה, כשבעצם את מרגישה שאת רוצה לחנוק מישהו.
הדבר המעודד היחיד שיש לי כרגע זה שלא אצטרך לסבול את "תקופת המסיכות" הזו לאורך זמן, רק לכמה חודשים, ואז הנפשות הפועלות האלה ייעלמו מחיי... חוץ מזה, הקיץ כבר כאן - ומה יכול להיות יותר טוב מזה?..
שמתי לב שמסיכות הפכו להיות לאקססורי פופולארי במיוחד בעולם האופנה - הפקות אופנה, תצוגות, הדפסי חולצות ואיורים בהם הדוגמניות חמושות במסיכות, שהבולטות שבהן הן אלה עם החיות. חתול, עכבר, ג'ירף... הכל הולך. אל אף הקונוטציה השלילית שעשיתי לאקססורי הנחשק בפוסט הזה, בכל הקשור ללהפוך אאוטפיט או צילום אופנה למשעשע ומעניין יותר בעזרת מסיכות - אני תמיד בעד. תראו בעצמכם...
מכאן.
מכאן.
מכאן.
דווקא היו גם כמה דברים נחמדים השבוע:
- יום ראשון עברתי ליד "צומת ספרים" בקניון, והתלבטתי אם להיכנס (כי לצאת מחנות ספרים בידיים ריקות זה די נדיר אצלי...), עד שקלטתי את אחת המוכרות החביבות עליי קוראת לי ואומרת שיש לה משהו שאני "חייבת לראות". בעודי ממלמלת משהו נוסח "נו, טוב..." וחושבת שמה שזה לא יהיה, אני לגמרי לא בעניין של לקנות עכשיו, היא הובילה אותי לתוך אחת מפינות החנות ועיני הנץ שלי קלטו במרחק כמה פסיעות את האוצר שהיה מונח על ערימת ספרים - The sartorialist!!!
לא התאפקתי מרוב ההפתעה וצעקתי, והיא, חמודה שכמותה מלמלה "ידעתי שתאהבי..." מסתבר שאותו יום הגיע אליהם עותק יחיד ובודד של הספר, שהיה כבר מזמן ב -wish list שלי, ובמקרה היתה עליו גם 50% הנחה, כך שהוא עלה לי סך הכל 65 ש"ח. לא ציפיתי שאראה את הספר בארץ ובטח לא שהוא יתגלגל דווקא לידיי בצורה מקרית שכזו ובמחיר אטרקטיבי כ"כ. ללא ספק הפתעה משמחת.
- אני וידיד שלי יצאנו לצלם סדרת תמונות לבלוג בלוקיישן שכבר מזמן שמתי עליו עין. יצא הרבה מעבר למה שציפיתי והיה ממש כיף, אז בימים הקרובים אפרסם את התמונות.
- נפגשתי עם חברה טובה שלא ראיתי הרבה זמן בתל אביב ועל הדרך גם קפצתי לטנטי בקי אחרי שהוזמנתי לבקר. ממש התרשמתי מהחנות ומאוירת הוינטאג' שלה ואף קיבלתי שני פריטים מקסימים במתנה לבחירתי. חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה. מקווה ששבוע הבא אספיק לצלם את התמונות עם השלל...
יצא לי פוסט קצת ארוך מהרגיל הפעם... מקווה ששבוע הבא יהיה הרבה יותר טוב. מה שכן, הסופ"ש אני הולכת לעשות רק דברים שאני אוהבת, ומקווה שגם אתם. סופ"ש נעים לכולם!
צביעות זו אחת מן התכונות שאני הכי סולדת ממנה, לכן תמיד היה קשה לי "לשחק את המשחק" ולהיות דו-פרצופית. מאז ומתמיד יש לי נטייה להגיד לאנשים מה אני חושבת ומרגישה - או במילים אחרות לומר את האמת בפרצוף - ושילמתי על כך ביוקר. אני גם לא מהאנשים האלה שמצליחים באלגנטיות להסתיר את זה שהם לא מחבבים מישהו ולתקשר איתו בחיוך. איכשהו, תמיד הרגשתי שלהתחנף למישהו בין אם זה בכדי להשיג מטרות אישיות ובין אם סתם לקבל תשומת לב, זה מעבר לכבודי.
לצערי, כמו שכבר ציינתי בהתחלה, בימים האחרונים אני נאלצת לשים את העקרונות האלה בצד ולקבל עליי אתגר חדש - "לשחק את המשחק". לשים מסיכה על הפנים ולהפגין שמחה ואהבה נוסח "מאמי אני מתה עלייך!". וזה ממש לא קל לי כי זה גורם לי בעיקר לשנוא את עצמי. כשחברה ציינה בפניי אתמול בעבודה שחזרתי לעצמי ואני נראית הרבה יותר טוב (מחייכת וכאלה...), כשזה בעצם היה הפוך לגמרי למה שהרגשתי, ידעתי שהגישה החדשה שלי מתחילה לעבוד. רק שזה ביאס אותי עוד יותר. אפשר לומר שדי נגעלתי מעצמי ומהקלות שבה באמת אפשר להפגין שמחה, כשבעצם את מרגישה שאת רוצה לחנוק מישהו.
הדבר המעודד היחיד שיש לי כרגע זה שלא אצטרך לסבול את "תקופת המסיכות" הזו לאורך זמן, רק לכמה חודשים, ואז הנפשות הפועלות האלה ייעלמו מחיי... חוץ מזה, הקיץ כבר כאן - ומה יכול להיות יותר טוב מזה?..
שמתי לב שמסיכות הפכו להיות לאקססורי פופולארי במיוחד בעולם האופנה - הפקות אופנה, תצוגות, הדפסי חולצות ואיורים בהם הדוגמניות חמושות במסיכות, שהבולטות שבהן הן אלה עם החיות. חתול, עכבר, ג'ירף... הכל הולך. אל אף הקונוטציה השלילית שעשיתי לאקססורי הנחשק בפוסט הזה, בכל הקשור ללהפוך אאוטפיט או צילום אופנה למשעשע ומעניין יותר בעזרת מסיכות - אני תמיד בעד. תראו בעצמכם...
מכאן.
מכאן.
מכאן.
דווקא היו גם כמה דברים נחמדים השבוע:
- יום ראשון עברתי ליד "צומת ספרים" בקניון, והתלבטתי אם להיכנס (כי לצאת מחנות ספרים בידיים ריקות זה די נדיר אצלי...), עד שקלטתי את אחת המוכרות החביבות עליי קוראת לי ואומרת שיש לה משהו שאני "חייבת לראות". בעודי ממלמלת משהו נוסח "נו, טוב..." וחושבת שמה שזה לא יהיה, אני לגמרי לא בעניין של לקנות עכשיו, היא הובילה אותי לתוך אחת מפינות החנות ועיני הנץ שלי קלטו במרחק כמה פסיעות את האוצר שהיה מונח על ערימת ספרים - The sartorialist!!!
לא התאפקתי מרוב ההפתעה וצעקתי, והיא, חמודה שכמותה מלמלה "ידעתי שתאהבי..." מסתבר שאותו יום הגיע אליהם עותק יחיד ובודד של הספר, שהיה כבר מזמן ב -wish list שלי, ובמקרה היתה עליו גם 50% הנחה, כך שהוא עלה לי סך הכל 65 ש"ח. לא ציפיתי שאראה את הספר בארץ ובטח לא שהוא יתגלגל דווקא לידיי בצורה מקרית שכזו ובמחיר אטרקטיבי כ"כ. ללא ספק הפתעה משמחת.
- אני וידיד שלי יצאנו לצלם סדרת תמונות לבלוג בלוקיישן שכבר מזמן שמתי עליו עין. יצא הרבה מעבר למה שציפיתי והיה ממש כיף, אז בימים הקרובים אפרסם את התמונות.
- נפגשתי עם חברה טובה שלא ראיתי הרבה זמן בתל אביב ועל הדרך גם קפצתי לטנטי בקי אחרי שהוזמנתי לבקר. ממש התרשמתי מהחנות ומאוירת הוינטאג' שלה ואף קיבלתי שני פריטים מקסימים במתנה לבחירתי. חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה. מקווה ששבוע הבא אספיק לצלם את התמונות עם השלל...
יצא לי פוסט קצת ארוך מהרגיל הפעם... מקווה ששבוע הבא יהיה הרבה יותר טוב. מה שכן, הסופ"ש אני הולכת לעשות רק דברים שאני אוהבת, ומקווה שגם אתם. סופ"ש נעים לכולם!
השיטה שלי להתמודד עם החיוכים המזויפים זה לבחור כינוי ממש חביב ולחרוש אותו לזרה. נניח שהכינוי הוא בובי. כל מי שאני לא מחבבת הופך להיות בובי. לא מטהר את הרגשת הפיכס בפנים אבל קצת מקל
השבמחקצביעות או מה שנקרא בשפה מעודנת יותר- דיפלומטיות זה צורך הכרחי כדי לשרוד והייתי שמחה אם היה בי קצת יותר מזה, יש בזה חסרונות לא מבוטלים- כמו אלו שהזכרת, מצד שני- גם להפגין רגשות שליליים בגלוי כלפי אנשים שאני לא מחבבת, כפי שאני וכנראה שגם את עושות- בד"כ יוצר מצבים לא נעימים וסכסוכים.
השבמחקהתמונות הראשונות נראות כמו משהו שאת מסוגלת לצייר, אני מקווה שהתקופה הרעה תעבור במהירות.
אחלה פוסט::-))
השבמחקהאיורים האלה הרסו לי ת'בריאות - ווואוו!!!
שיהיה לך שבוע מצוין:-)
לילוש את מציירת מקסים וגם אני נורא שמחתי לפגוש אותך!
השבמחקאבל את יודעת מה מעצבן בלקנות בגדים מרשתות?
שהמכנסונים היפים שלבשת עיטרו אתמול מישהי אחרת ברוטשילד. מאוד מרגיז. טוב שלא היית שם :)
שימי כבר קישור לבלוג בפייסבוק וצלמי המון תמונות!
מיש
more4me - אני בהחלט יכולה להבין למה זה מקל. אולי באמת כדאי לי לנסות את השיטה הזו:) תודה רבה על התגובה יקירתי.
השבמחקלובצ'קה - כמה שאת צודקת... אהבתי את ה"דיפלומטיות". לגמרי לא נעים אבל בשביל לשרוד זה בהחלט הכרחי. רק כמה חודשים וזה ייגמר. אני בטוחה שיהיה יותר טוב, רק צריך להפנים שהתקופה הזו תחלוף מהר. לגבי התמונות - לרשום בעיפרון בצורה מדוייקת כ"כ זו אחת המיומנויות שלי שלצערי אני לא מיישמת כבר הרבה זמן כי פשוט זה לוקח לי המון זמן. יש לי בבית סקצ'בוק מלא ברישומים ריאליסטיים.
עלמה - תודה רבה לך! האיורים האלה באמת מאוד מרשימים. מאחלת לך גם שבוע נפלא:)
מיש - תודה רבה מותק! אל תדאגי, אני מבטיחה שניפגש יותר:)לגבי המכנסונים - יש לי הרגשה שהבחורה שראית ברחוב לא שילבה אותם עם חולצה מנומרת... יחי ההבדל הקטן! ת'כלס זה לא ממש מפריע לי.
אני מניחה שלהסתדר עם אנשים שאת לא אוהבת זו לא צביעות, זו הליכה בדרך הנכונה כי לא כל האנשים בחיים שלונ יהיו כאלה שיעוררו בנו חיבה.
השבמחקאני שמחה שהכל יותר טוב ומקווה לראות שוב תמונות שלך בבלוג, גם עם השלל מטנטי. מקווה גם לפגוש אותך בפעם הבאה.
נשיקות ותודה על רגע אסתטי משובח.
ספי - את לגמרי צודקת, בקשר להליכה בדרך הנכונה. אני מניחה שזה משהו שלומדים עם הזמן ועם הניסיון. עכשיו באמת הכל יותר טוב (טפו טפו טפו:)). תודה רבה על התגובה שלך.
השבמחק