בתמונות: שמלה - אמא תפרה לי, נעלי עקב - ניין וסט, חגורה - וינטאג', שרשרת - דיווה, פלאטס תחרה - זארה.
החודשיים האחרונים היו עבורי מלאי תהפוכות כך שהזנחתי לגמרי את בלוגי היקר. הרהרתי רבות אם בכלל שווה להשאיר אותו פעיל ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שפתיחת הבלוג מלכתחילה היתה קודם כל עבורי, כדי לעשות לי טוב, ולכן לסגור אותו תהיה החלטה שגויה. בכלל, לאחרונה לא היה לי לא כוח ולא חשק להשקיע בזירה הוירטואלית כי הרבה דברים ודאגות היו מנת חלקי. בהזדמנות זו אני רוצה להתנצל שלא עניתי לתגובות של הפוסט הקודם. זה מרגיש קצת מוזר לכתוב פוסט אחרי שכל השנה כמעט ולא רשמתי כלל אבל מצד שני די משחרר.
ובכל זאת יש כמה דברים נפלאים שקרו לי בחודשיים האחרונים, שהם בבחינת "האור שבקצה המנהרה":
- עברתי דירה מהמעונות הכל כך מדכאים (פרוצדורה שהיתה כרוכה ביותר מדי כאבי ראש) לדירה ענקית ויפהפייה באחת השכונות היותר פסטורליות בירושלים. התמונות לפוסט צולמו במרפסת הראשית שמקיפה את הדירה.
- חזרתי לצייר ולקרוא ספרים - ניצול הזמן המועדף עליי שאיכשהו במהלך כל השנה הזו הצטמצם לכדי אפס.
- אנשים חדשים שנכנסו לחיי והפכו את התקופה הזו לפחות קשה ממה שהיא יכלה להיות. אתם יודעים מי אתם ואני מוקירה אתכם מאוד.
- מצאתי עבודה שנייה אחרי חיפושים מפרכים, כך שעכשיו אני מתמרנת את זמני בין שתי עבודות.
- הסתפרתי בסוף שנת הלימודים ואני מרוצה מהתוצאה. פעם אחרונה שהסתפרתי כל כך קצר היתה בגיל 7 לפני שעליתי ארצה, חוויה שהיתה טראומתית ביותר. מאז הקארה התארך לו אך אני יודעת שבקרוב מאוד אני אקצר שוב. צריך רק למצוא זמן.
כמה מילים על האאוטפיט: את הבד קניתי בירושלים לפני כמה חודשים אחרי שפשוט האהבתי בהדפס הגיאומטרי שלו והבאתי הביתה כדי לתפור ממנו שמלה. זה היה התכנון, ואחרי שכבר הוצאתי את הגזרה חזרתי לירושלים ואמא החליטה לעשות לי הפתעה ןלתפור לי את השמלה בעצמה. אין ספק שכרגע זו אחת השמלות היפות ביותר שיש לי בארון. זה גם תמיד נחמד לדעת שאתה לובש פריט יחיד במינו שאין לאף אחד אחר. בתמונות אני לובשת את השמלה עם שתי אופציות שונות של אקססוריז אך בסופו של דבר בשתיהן הלוק הוא רשמי ומושקע ומעט בוגר יותר. כנראה שמה שאנחנו עוברים בחיים בסופו של יום נותן את אותותיו ומעצב את הסגנון האישי כך שהוא רק הולך ומשתפר עם הזמן.
תודה רבה ליוסי על התמונות ושבוע מוצלח לכולם!
