She heart fashion

לובה אוהבת אופנה. רואים ומרגישים את זה לא רק מהכותרת של הבלוג, אלא גם מכל פוסט ופוסט וכל כתבה פרי עטה. לא יכולתי שלא להתאהב בה, בצורה הישירה בה היא כותבת ובפשטות שבה היא נותנת לנו הצצה אותנטית לחייה. אחרי שהיא החליפה את הסלון בלוקיישנים יותר מלבבים וצילומיה עטויה בשלל שמלות מעוררות קינאה הפכו להיות יותר מושקעים - ידעתי שאני מכורה! עם הזמן גיליתי עוד ועוד דברים משותפים בינינו וההערכה שלי ללובה רק הלכה וגדלה.
המוטיב המרכזי בציור, כפי שבטח כבר שמתם לב, הוא הלבבות - שבעיניי הולמים בצורה מושלמת בחורה שפירוש השם שלה הוא "אהבה" ושהמילה "heart" מופיעה בכותרת של הבלוג שלה. שבוע נפלא שיהיה...

כאן גרים בכיף...

בתים של אנשים אחרים תמיד סיקרנו אותי. אני זוכרת שבתור ילדה, כשהייתי עוברת ברחוב ליד בית כלשהו שנראה ממש יפה מבחוץ, תהיתי לעצמי כיצד הוא נראה מבפנים. בתי דירות סיקרנו אותי עוד יותר והייתי מדמיינת שאני עושה "חתך" לאורך הקיר ומורידה אותו ואז רואה את הבית מחולק לקומות וריבועים קטנים - ממש כמו בית הבובות שהיה לי בחדר. היתה לי תחושה, שהתבררה כנכונה, שבית שנראה נהדר מבחוץ לאו דווקא כזה מבפנים וכמובן שגם להיפך.
בעידן שבו האינטרנט שולט ומאפשר לנו לראות, להראות ולחלוק נראה שלא רק אני סקרנית לגבי הצצה לבתים של אנשים אחרים ובלוגים כמו הסלבי מזינים את הסקרנות הזו. השבוע במהלך שיטוטי האינטרנט השיגרתיים שלי נתקלתי בתמונות של בתים שאני חייבת לחלוק איתכם:

מסתבר שהבית הזה שייך ללא אחרת מליז ויינל מהבלוג האוסטרלי הכה אהוב עליי daydream lily. התמונות לקוחות מכאן.

הבית הזה לעומת זאת, שייך לאסתר, בעלת בוטיק בגדי וינטאג' הולנדי. מקסים לראות כיצד הבית מעוצב בסגנון חלומי וייחודי ואם עד עכשיו לא הבנתם את פירוש צמד המילים "בניחוח וינטאג'", שנעשה פופולרי לאחרונה בין אם הוא אכן מתאר משהו שקשור לוינטאג' ובין אם לא, אין ספק שהמשפחה שחיה בבית הזה נושמת את הניחוח הזה מדי יום. התמונות לקוחות מכאן.

Dress code

נתחיל בוידוי קטן - אני לא אוהבת ללבוש ג'ינסים. זה לא שלא נוח לי איתם, או שאני חושבת שהם לא מחמיאים לי אלא העניין הוא שאני פשוט מעדיפה חצאיות. ושמלות. סביר להניח שלא תראו אותי פה הרבה עם ג'ינסים ואם כן, אז לרוב אלה יהיו שורטים. זה די משעשע כי יש פער גדול בין ה"רצוי" ל"מצוי" ואני נאלצת ללבוש ג'ינס מדי יום ביומו כי הוא חלק ממדי העבודה שלי. אני משערת שאי-החיבה שלי לג'ינסים נובעת מזה שאני לובשת אותם כל יום כי אני חייבת - לא כי אני רוצה, ובטוחה שכל אחת שנאלצת להיות כפופה ל-dress code מסוים בעבודה, נניח רק חולצות מכופתרות וחצאיות סולידיות, תעדיף בזמנה הפנוי ללבוש הכל חוץ מאותם פריטים שנכללים תחת הכותרת "בגדי עבודה".
פוסט אחד לפני האחרון כתבתי לכם שעשיתי גיחה לחנות טנטי בקי שבת"א וגולת הכותרת של האאוטפיט הזה הוא כמובן הוסט המקסים הזה ששבה את ליבי ברגע שראיתי אותו בחנות. למרות שדווקא רציתי שמלה, הוסט הזה נראה לי יהיה הרבה יותר שימושי בשבילי וישתלב נהדר עם הבגדים שכבר יש ברשותי בארון. חוץ מזה בחרתי גם בחצאית חמדמדה שטרם הצגתי כאן... כבר ציינתי שהיה זה יום מוצלח?..

בתמונות: חולצה - זארה, וסט - טנטי בקי, ג'ינס - פול אנד בר, נעליים - מחנות בקינג ג'ורג', תיק - אלדו, שרשרת וצמיד - קסטרו, משקפי שמש - יד שנייה.

שבוע נהדר שיהיה לנו!

A long time ago

במקור הוסט היה שייך לאמי ונתפר על ידה כשהיא היתה בסביבות גיל עשרים. כשגיליתי את האוצר הזה בארון ממש שמחתי, עד שראיתי שהגזרה של הוסט די גדולה ושהוא בעצם ענקי עליי. מסתבר שזה היה אחד הנסיונות המוקדמים של אמי לתפור ללא עזרת גיזרה, והתוצאה בהתאם. היא בכלל התכוונה לזרוק אותו, אבל אני נדנדתי שתשפצר בשבילי את הוסט לגזרה קטנה וחדישה יותר. בגלל שמיומנויות התפירה שלי כרגע נמצאים די בשלב הבוסרי, ידעתי שאיני אוכל להגיע לתוצאה שראיתי בדמיוני ובסוף מצאנו פשרה - אני אפרום את כל חלקיו של הוסט, ואמא תתפור לי מחדש. מבחינתי - אחלה עיסקה, ויצא בדיוק כמו שרציתי.

בתמונות: חולצה, שורט ושרשרת - פול אנד בר, נעלי בובה - ניין וסט, תיק - זארה, וסט - אמא תפרה לי.

הפוסט דווקא לא תוכנן להיות מיוחד לחג השבועות, אבל היות והחג קרב ובא, אני לא יכולה שלא לעשות את ההקשר, במיוחד עם החולצה הלבנה הזו שאני כל כך אוהבת והתחושה שהתמונות האלה עושות לי. אז אני מאחלת לכם חג שבועות שמח, וארוחת חג מלאה כל טוב...

תודה רבה-רבה ליוסי על הצילומים שיצאו בדיוק איך שדמיינתי אותם - ואפילו יותר, על הסבלנות וההקשבה להסברים המציקים שלי, ועל אחר-צהריים נפלא!