יום סגרירי

בדרך כלל כשאני פותחת את החלון בבוקר אני מוציאה את היד מחוץ לתריס ובודקת עד כמה קר בחוץ. אני שונאת קור. במיוחד קור כזה שמלווה בשמיים אפורים ומדכאים... מזג אויר חורפי תמיד גורם לי להרגיש עצב. כל זה כמובן קורה בכל ימי השבוע חוץ מיום שבת. בימי שבת אני מעדיפה להישאר בבית ולעשות דברים, או לחילופין לא לעשות כלום וכך כמעט ואין לי צורך להוציא יד מחוץ לתריס ולהפחיד את השכנים...
היום התעוררתי יחסית מאוחר והפעם, לשם שינוי, לא התלוננתי לאמא שסגרירי בחוץ. מהסיבה הפשוטה שהיה חם. היה מין חום לא אמיתי כזה ושמיים צהובים - מזג אויר שעשה לי בעיקר חשק לצאת לחצר, לעצום עיניים, לנשום את האויר החמים ולחלום.

בתמונות: חולצה - פול אנד בר, ג'קט, קרדיגן ללא שרוולים ונעליים - זארה, חצאית - מנגו, תיק וגרביונים - הוניגמן.

מחפשת השראה

אחד הזיכרונות המוקדמים שלי - אי שם בסביבות גיל שלוש - הוא הצעקות שקיבלתי מאמא כאשר היא גילתה שציירתי על קירות הטאפט בסלון הדירה השכורה בה גרנו. איכשהו, הסתבר שזה לא היה רעיון טוב לצייר על הקירות, אפילו שה"ציורים" - בנות עם שמלות בצורת משולש ופרחים בשיער - נראו נחמדים ביותר בעיני כל מי שביקר בסלון שלנו בימים הבאים. מאז למדתי שלצייר על קירות זה אסור ולצייר על דפים בהחלט מותר (לא משנה איזה דפים,כן?) והתחלתי למלא דפים לבנים, בריסטולים ועיתונים בציורים. מאות ציורים. מה שבהתחלה נראה כציורי מערות הפך מהר מאוד לציורים מפורטים של חיות, בתים, ארמונות ואנשים. בעיקר אהבתי לצייר בנות עם שמלות מפוארות. נסיכות. לא הפסקתי עד היום.
כיום אני בעיקר מציירת להנאתי בשילוב של צבעי מים ודיו - טכניקה שהפכה להיות לאחת האהובות עליי ביותר.
היות והשראה היא עניין מאוד הפכפך, לפחות אצלי זה ככה, אני מחפשת אותה ללא הפסקה. בעיקר יש לי משיכה עזה לאסתטיקה ולפרטים הקטנים - אני מתה על דברים יפים, פפניונים, פרחים וכל דבר קיטשי אחר שתעלו על הדעת... לא סתם המורה שלי לציור בתיכון היה ממלמל לי "too sweet" על סקיצות שהייתי מראה לו. כרגע צילומי אופנה הם מקור ההשראה העיקרי שלי (אם כי לא רק) ואני כל הזמן בחיפוש אחר רעיונות חדשים לצייר.
לא הרבה אנשים ראו את האיורים שלי וזו אחת הסיבות לפתיחת הבלוג. מקווה שתהנו!

פוסט ראשון

זה די מוזר לי, ואפילו קצת מלחיץ. לכתוב פוסט ראשון. כבר הרבה הרבה זמן שאני רוצה לפתוח בלוג אופנה אבל מתלבטת ובעצם לא כל כך ברור למה. אולי כי זה התחלה של משהו. משהו שאני לא יודעת לאן זה יקח אותי. ואם יש משהו שאני לא אוהבת אז זה חוסר ודאות. ברגעים כאלה אני תמיד מנסה לחשוב שזה לא ביג דיל. שזה כמו לקפוץ למים כשאת עדיין יבשה - אני יודעת שיהיה קר, אבל לא מתארת לעצמי שיהיה קפוא, ובשניות ספורות מחליטה לקפוץ למים, ולשחות. אפילו שבאמת קפוא בהתחלה אני מהר מאוד מתרגלת - ומתחילה להנות.
אז כנראה שהמשפט הידוע "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא" מתאים בצורה מושלמת לפוסט הזה. חוץ מזה ראוי לציין תודה ענקית ליוד, אחת הבנות היותר מיוחדות שיצא לי להכיר, צלמת מוכשרת וחברה טובה שגרמה להתחלה הזו להיות הרבה יותר מהנה בזכות היום צילומים שעשינו והצחוקים תוך כדיי.

בתמונות: שמלת סריג וטייץ ממנגו, חגורת "פנינים" ישנה מהארון של אמא, קשת ושרשרת פנינים באדיבותה של יוד.